סימן קריאה: סקירת ספרי תיאטרון

מאת: שמעון לוי


בעשור האחרון פורסמו בעברית ספרי עיון רבים על תיאטרון, בעיקר ישראלי, ולכמה מהם מוקדשת סקירה קצרה זו, שאינה כוללת ספרי חוקרים ישראלים בשפות אחרות וגם לא מאמרים.

אני בדרכי אלך, הוצאת הקיבוץ המאוחד,ספריית הילל בן חיים  2019 יניב גולדברג | נוגה לוין-קייני

אולם התיאטרון, האורות כבים, המסך עולה והקסם מתחיל. עולם התיאטרון, כמו עולם המשפט ועולם הפסיכולוגיה עוסק בנפש האדם. אלו עולמות מרתקים, יצריים גועשים וכובשים, המצויים לא פעם בסתירות פנימיות, ומלמדים אותנו שעלינו לראות לא רק את המוצג באופן שטחי אל מול פנינו, אלא להתבונן פנימה ובכך לראות גם את עצמנו. התיאטרון מראשיתו היווה מקור משיכה. ספר זה עוסק בששה מחזות המעוצבים ביד אמן. ששת המחזות, נכתבו במקור ביידיש אולם תורגמו לשפות רבות ושונות, הועלו בהצלחה גדולה ברחבי העולם ובכך הראו את כוחו האוניברסלי של הטקסט. ספר זה בוחן לראשונה את הטקסטים במבט משפטי ופסיכולוגי, אשר מעניק לטקסט מבט חדש ומרענן, ומעמיד באור חדש את היצירה התיאטרונית כמו גם את הקונפליקטים שבין הדמויות.

קריאה הנכנסת למורכבות הפסיכולוגית של המחזה והמחזאי מגלה את עומק החוויה הספרותית והתיאטרלית של הסיפור, ובכך מסייעת לצופה כמו גם לבמאי ולשחקן, להתמודד עם מורכבותן של הדמויות ולהבינן באור חדש. המבט הפסיכולוגי משתלב עם המבט המשפטי, ובכך מתגלות תובנות ומסקנות משפטיות חדשות, הייחודיות למחקר אינטרדיסציפלינרי זה.

אתר ההוצאה כאן

ארגונאוטיקה, אפולוניוס אישׁ רודוס, תרגום מבוא והערות אברהם ארואטי, מאגנס ירושלים 2017

ארגונאוטיקה (מסע הספינה ארגו) הוא אפוס יווני מן התקופה ההלניסטית מאת אפולוניוס איש רודוס, בן המאה השלישית לפני הספירה. יצירה זו, יחד עם האיליאדה והאודיסיאה, היא בבחינת המעט ששרד מן האפוס היווני העתיק והגיע אלינו בשלמותו. היא מגוללת את סיפור הרפתקאותיהם של יאסון וחבר מרעיו, ששטו בספינה ארגו אל קולכיס כדי לבקש את גיזת הזהב. זהו אחד הסיפורים הידועים במיתולוגיה היוונית ובמרכזו פרשת אהבתם של יאסון ומדיאה.ליצירה נודעה חשיבות רבה על שום סגולותיה האמנותיות ומורכבות עלילתה ובשל השפעתה הרבה על משוררים רומיים חשובים כגון קטולוס, אובידיוס, ולריוס פלאקוס ובייחוד – ורגיליוס. גם יצירות מודרניות, כמו גיזת הזהב מאת רוברט גרייבס, נכתבו בהשראת האפוס הזה.

אתר ההוצאה כאן

אלזה לסקר-שילר, עיר של חלום, ערך מוטי סנדק, סמטאות אורים הוצאה לאור 2016

הספר החשוב הזה הוא מחווה למלכת האקספרסיוניזם, למשוררת הלירית הגדולה של גרמניה, להיפית הראשונה - כפי שכתבו עליה משוררים רבים וטובים. היא חייתה בירושלים את שש שנותיה האחרונות. בספר שלושה שערים. בשער הראשון מבואות מאירי עיניים מאת העורך, מוטי סנדק ומאת ורנר קראפט, גבריאל צורן ואביבה קרינסקי. בשער השני המחזות הנהר השחור בתרגום ומבוא של אבישי מילשטיין, ארתור ארונימוס ואבותיו בתרגום ביאטה אסתר פון שווריה ומבואות והערות של ענבל בראל (גוטסמן) והמתרגמת, ואניואני בתרגום יפהפה ומבוא מאת גד קינר קיסינג'ר. השער השלישי הוא הומאז׳ לאלזה ובו אוסף מקסים במיוחד של שירים שהוקדשו לה. שער זה נחתם באחרית דבר וביבליוגרפיה עברית. הספר מהווה תרומה רבת ערך להיכרות ולמחקר יצירותיה של משוררת מופלאה ומחזאית מרתקת.

אתר ההוצאה כאן סקירה על הספר כאן אתר הספר כאן

עודד קוטלר, מים רבים לא יכסו, עם עובד, 2016

ספר לאוהבי תיאטרון כמו שקוטלר יודע ליצור, קרי ליזום, לביים, לשחק, ללמד. כמי שימלאו לו שמונים בשנה הבאה צעירותו היצירתית של עודד מפתיעה לטובה, פלילית כמעט. ספרו, האומנם ב״מקביל״, משעשע, אינפורמטיבי ומלווה את תולדות התיאטרון הישראלי מזה עשרות שנים, הן במרכז והן בשוליים. עודד המתחדש תמיד, תרם לאמנות הבמה הישראלית מכשרונו כבימאי, כשחקן קולנוע מצטיין, כשחקן במה - כמי שיזם את פסטיבל עכו, השתתף בבימת השחקנים, בתיאטרון נווה צדק, העלה וחשף את חנוך לוין ואת יעקב שבתאי - והשמיע קולו ברמה בנאום הבהמות מול שרת התרבות הנוכחית. בספרו האוטוביוגרפי המתעד את התיאטרון הישראלי מרתק האיזון בין הפן האישי-מעורב לבין הדיווח המתחשב, הלא מרושע (לרוב) על פעילותם של חבריו למקצוע ולאהבת הבמה.

אתר ההוצאה כאן סקירה על הספר כאן

תום לוי , היקים והתיאטרון העברי רסלינג 2016   

לראשונה מובא בספר זה מבט חדש ושונה על מיתוס התיאטרון העברי בתקופת הישוב, על הדעות הקדומות, כמו גם על האינטרסים האישיים שהנחו את יוצריו וקהלו, אשר באו לידי ביטוי בסירובם להכרה במורשת התרבותית-תיאטרונית שהביאו איתם אנשי התיאטרון היקים לארץ.

הספר מספר את סיפורם של  למעלה משישים אנשי תיאטרון יקים שפעלו בארץ ישראל בשנים 1948-1933, מחוץ לתיאטרוני הממסד, רובם בתיאטרונים רפרטואריים שהופיעו בעברית ברחבי הארץ, מיעוטם בהצגות בגרמנית במרכזי היקים (בבימוי מלא או חלקי), לצד ערבי קריאה של חומרים מתרבות התיאטרון הגרמנית.

אתר ההוצאה כאן

עזגד גולד , מגילת אחשוורוש,פרשנות למגילת אסתר ולחג הפורים, רסלינג  2016
מגילת אסתר ריתקה את דמיונם של קוראיה ומפרשיה במשך אלפי שנים. עלילותיהם של אחשוורוש, המן, מרדכי ואסתר בשושן הבירה הצמיחו חג נוסף בלוח השנה היהודי – חג פורים. ספרו של עזגד גולד מציע פרשנות חדשה למגילה ובעקבותיה למנהגי חג הפורים. החלק הראשון של הספר הוא פרשנות צמודת-טקסט למגילה, אשר בוחנת את הפסוקים תוך כדי התמקדות בהיבט הפסיכולוגי של דמויות המפתח שלה. החלק השני של הספר מוקדש להיבטים תיאולוגיים שנובעים מהפרשנות שמוצעת בחלק הראשון.

אתר ההוצאה קרא

יאיר ליפשיץ, מסורת מגולמת בגוף, ביצועים תיאטרוניים של טקסטים יהודיים, דביר ואוניברסיטת בן גוריון, 2016

המחקר מציג אסטרטגיות לפירוש תיאטרוני של יסודות חשובים במורשת הטקסטואלית היהודית, ובוחן זיקות בין הקאנון הטקסטואלי היהודי לבין הגוף הבימתי המבצע של השחקן ואת הפעולות שהגוף פועל על הטקסטים בביצועו או שאליהם הוא מתייחס. אחת התרומות המרכזיות של התיאטרון, כממצע המצליב בין הגוף הבימתי של השחקן לטקסט של המחזה – עבור התרבות היהודית הוא אכן "קריאה גופנית" שהוא עורך למורשת שהיא בעיקרה טקסטואלית. ליפשיץ מתמקד באינטראקציה ההדדית של גוף וטקסט ומספק דיון מרתק באופן העמוק ורב-הפנים שיצירות תיאטרון משתתפות בתרבות היהודית ומנהלות עמה דיאלוג, כמו צחות בדיחותא דקידושין, מלאכים באמריקה, אל נקמות, ייסורי איוב, הדיבוק והגולם.

אתר ההוצאה קרא

שמעון לוי, תיאטרון ישראלי, זמנים, חללים, עלילות, רסלינג, ת"א 2016

נושאים בתיאטרון הישראלי מועלים כאן מנקודת מבט חברתית-אמנותית, החל בצמיחת התיאטרון היהודי-עברי-ישראלי על רקע חילון החברה היהודית מראשית המאה ה-19 עד הפריחה הגדולה בישראל בימינו. תנאי היסוד לתיאטרון הישראלי נידונים בפרק על החלל. תנ"ך ויהדות נידונים בפרק על הקדושה החילונית האופיינית לבמה שלנו. היחס לערבים, למלחמות ולסכסוך המתמשך, נידון ב"שבויים בבדיון". הדיון בשלושה מגדולי היוצרים בתיאטרון הישראלי, אלוני, סובול ולוין, מעוצב על פי המטא-תיאטרוניות העצמית של כל אחד מהם. פסטיבל עכו נידון כמרכיב מרכזי בתמונת התיאטרון בישראל. הספר נחתם באשכבה לתסכית העברי, סוגה שזכתה לעדנה עד שנדחקה לקרן זווית מפני הטלוויזיה, אך תרומתה המשמעותית לדרמה הישראלית עדיין נשמרת.

אתר ההוצאה  קרא

שלי זר ציון, הבימה בברלין, מיסודו של תיאטרון ציוני, מגנס, ירושלים 2015

תולדות "הבימה" מוכרות בזיקה לסיפור הקמת הלהקה וצעדיה הראשונים במוסקבה. ידועות פחות קורותיה בין מוסקבה, כשהלהקה עזבה את העיר ונדדה כחמש שנים באירופה, בארץ ישראל ובארצות הברית. בשנים אלה הפכה ברלין לבסיס-בית ארעי ללהקה. זר ציון מתחקה בדייקנות בהיסטוריוגרפית ראויה לשבח אחר הקשרים שטוותה "הבימה" בברלין עם האליטה התרבותית והכלכלית היהודית גרמנית בשנות נדודיה (1931-1926), ובוחנת כיצד יהודי ברלין, אמנים ואנשי תיאטרון מן השורה הראשונה, פעילים ציוניים, אינטלקטואלים, סוחרים אמידים, תעשיינים ובנקאים, כוננו קואליציה למען "הבימה" וכיצד עיצבו את תרבות התיאטרון העברית-ציונית של הלהקה.

אתר ההוצאה כאן סקירה על הספר כאן

מוטי לרנר, תכלית המחזאי, עיון בשלושה מחזות של ארתור מילר, מכון מופ"ת,תל אביב 2015

כאשר מחזאי בכיר מצהיר - בשונה מאריסטו – שתכלית המחזאי היא תיקון האדם והחברה, ומראה זאת בעקביות דרך הטיפול בפרוטגוניסט ובקתרזיס, שני מושגי מפתח אריסטוטליים, הוא מצהיר כך גם על יצירותיו שלו עצמו. לרנר מתווכח עם אריסטו בתחילת ספרו וממשיך וסוקר מחזאים בני זמננו – תקופת השינויים - כמו איבסן, שאו, או'ניל ואחרים. הם יצרו אצל קהליהם שינוי תודעתי. גם זו משימתו של מחזאי.

אתר ההוצאה כאן

מוטי לרנר, תכלית המחזאי, עיון בשלושה מחזות של ארתור מילר, מכון מופ"ת,תל אביב 2015

כאשר מחזאי בכיר מצהיר - בשונה מאריסטו – שתכלית המחזאי היא תיקון האדם והחברה, ומראה זאת בעקביות דרך הטיפול בפרוטגוניסט ובקתרזיס, שני מושגי מפתח אריסטוטליים, הוא מצהיר כך גם על יצירותיו שלו עצמו. לרנר מתווכח עם אריסטו בתחילת ספרו וממשיך וסוקר מחזאים בני זמננו – תקופת השינויים - כמו איבסן, שאו, או'ניל ואחרים. הם יצרו אצל קהליהם שינוי תודעתי. גם זו משימתו של מחזאי.

אתר ההוצאה כאן

זיוה שמיר , ביאליק והתיאטרון הוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד 2014

הצירוף הביאליקאי "מעל כל במה" לקוח מתוך "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם",  משירי הזעם והתוכחה המאוחרים שלו. ביאליק  ראה בחזיונות הנביאים את מופעיו הראשונים של התיאטרון העברי, והִרבּה בכתיבת שירי חזון ומשא, ובהם קרא דרור לנטיותיו הדרָמָטיות שלא נתממשו.

הספר "מעל כל במה" עוקב אחר זיקתו של ביאליק לתיאטרון, למן המערכונים הדרדקיים שחיבר בימי לימודיו בישיבה בווֹלוֹז'ין, עבור אל תרגומיו למחזות מִספרות עַם ישראל (הדיבוק) ומִספרות העולם (וילהלם טֶל, המערכה ראשונה של יוליוס קיסר), וכלה בתעלומת המחזה האבוד שתמשיך להעסיק את חקר ביאליק גם בעתיד.

לאתר ההוצאה כאן

עינב רוזנבליט, גוף אנושי מדי: זן בודהיזם באמנות המחול העכשווי, רסלינג, תל אביב 2014

בפרק "אי-ידיעה" נבחנת תודעה "בלא מחשבה", ומוסבר כיצד גם מחול וגם זן מוותרים על אנליזה של המציאות ומחפשים סוג "אחר" חווייתה. בהתייחס לרעיון אחדות הגוף והנפש, מבוארת זיקה זו על פי הזן וגם במחול. רוזנבליט עוסקת ב"עצמי" לפי הזן וכיצד ה"עצמי" מתממש במחול. היא מנתחת יצירות כמו אולם (גודר 2001) ואני רעה אני (גודר 2006) וכן הורה (נהרין 2009) המדגיש "ריקות", ובודקת כיצד נחווה ה"עצמי" אצל מבַצעי היצירה וגם אצל הצופים בה. בפרק "מקור הסבל" מטופל מושג הסבל המהותי בזן ונבדקת "השתוקקות" – מקור הסבל – והתממשותה במחול. אחת מתרומותיו של מחקר זה היא הקישור הנבון והרגיש בין פילוסופיה לפרקטיקה, שני אלה מוצגים כחסרי ערך ממשי ללא אימון – הקיים בשניהם. רוזנבליט נוקטת שיטות מחקר איכותני המאופיין בפתיחות, בהימנעות משיפוט ובהקשבה אמיתית.

אתר ההוצאה כאן

רויטל איתן, התיאטרון של שולמית בת דורי, אסף\מחזות וספרא, ת"א  2014

על אף חשיבותה ותרומתה של בת-דורי לתיאטרון ה(ארץ) ישראלי, לא זכתה עבודתה הענפה להיחקר שיטתית. איתן מתמקדת בפעילותה האומנותית של בת-דורי במשך כשלושים שנה. המחקר עומד על הקשר בין יצירותיה של בת דורי, דרכי העבודה שלה והאידיאולוגיה הפוליטית-חברתית שלה לבין אירועים מדיניים, היסטוריים וחברתיים בארץ ישראל לפני קום המדינה. חשיבותו טמונה בהדגשים ובהקשרים הסוציו-אומנותיים, שעליהם הוא נסמך ובתפיסת הזיקה בין החברה הארץ ישראלית לבין התיאטרון שלה. המחקר בודק את יצירתה של בת דורי על רקע פעילות התיאטרון בארץ באותן שנים, כולל תיאטרונים רפרטואריים ותיאטרוני שוליים.

אתר ההוצאה כאן

לאה גילולה, התיאטרון הקאמרי 1945-1961, יד יצחק בן צבי, ירושלים 2014

גילולה בוחנת את התיאטרון הקאמרי כמוסד אמנותי-תרבותי ואת שלבי התפתחותו מבחינה אמנותית וארגונית, כמו גם את השפעתו העמוקה על תיאטרונים אחרים בארץ וממילא גם את תרומתו ומרכזיותו בשנות החמישים ואילך.

אתר ההוצאה כאן

אברהם עוז, שדות ומזוודות: הדרמה העברית והסיפר הציוני, רסלינג, ת"א 2014

הסיפר הציוני נועד להתמודד עם סוגיות שנבעו מקשריה של ההיסטוריה היהודית ומהסכסוך הלאומי וגילוייהן בתיאטרון הישראלי. לאור הקשר בין העולם המימטי-בדיוני בתיאטרון לבין המציאות, עוז בוחן לעומק את היחס לדרמה הישראלית הרצינית ולטרגדיה. הוא סוקר יצירות מראשית המאה העשרים עד ימינו.

אתר ההוצאה כאן

דרור הררי, מופע-העצמי, פרפורמנס ארט וייצוג העצמי, רסלינג, תל אביב 2014

הררי מקדיש את עיונו לשאלת הייצוג העצמי בן-זמננו. פרפורמנס ארט הוא אחת התופעות האמנותיות הייחודיות הצומחות בעשורים האחרונים במאה ה- 20, תוצר של תהליך מתמשך, בו מועבר הדגש מהאובייקט אל היצירה וממנה ליוצר עצמו, שמצדו מחליף את האובייקט והופך להיות למצע ולנושא היצירה. הספר משרטט שתי מגמות עיקריות אופייניות לייצוג העצמי בפרפורמנס ארט: האחת מכוונת לחשיפת זהות-עצמי אותנטית, נוכחת, המסתתרת תחת מסכות הזהות והתפקידים החברתיים. בשנות ה-80 וה-90 צומחת מגמה שנייה, המפקפקת בקיום זהות אחת רציפה, ומחליפה את רעיון המקור בעצם הביצוע. במגמה זו מתמקד הספר ולגילוייה מוענק השם "מופע-העצמי". מופע-העצמי תורם לשיח הפוסטמודרני על הסובייקט המפורק ועל זהותו המפוברקת. הררי מציע פרשנות ליצירתם של אמני פרפורמנס המטשטשים את הגבול בין אני לדמות, בין מבצע למבוצע, בין עצמי ממשי לדמיוני.

 אתר ההוצאה כאן

רזי אמיתי, תיאטרון ילדים בישראל, ספרא, תל אביב 2013

בהסתמך על ארכיונים רבים, ראיונות ומקורות פרטיים מספר אמיתי את תולדות תיאטרון הילדים והנוער בארץ ישראל ובמדינת ישראל. הוא מבחין בין תיאטרון לילדים לבין תיאטרון של ילדים, ומתאר את התפתחות הסוגה והממצע האלה ואת פעילות מפעיליו: מורים, בימאים, שחקנים ומבקרים. 

אתר ההוצאה כאן

טלי זילברשטיין, ככה צריך לעשות חיילים, דמות החייל בתיאטרון ובקולנוע, רסלינג, תל אביב 2013

זילברשטיין בחרה בדמות, שגילוייה והשפעתה ניכרים בכתבי רוב אמני ישראל, ומשמעותה קשורה בשורשי הזהות הישראלית. אין מחזאי עברי חשוב שלא טיפל בדמות זו או בקרוביה – הצברית והצבר, כולל "אחרים" למיניהם. המחברת מבחינה בין התיאטרון, בו הכול תדמית חוץ מהנוכחות האמיתית של השחקנים, לבין הקולנוע בו הכול אשליה אבל הוא נדמה אמיתי יותר: "דמות החייל התיאטרונית נוטה יותר להופיע כדמות מרכזית בעלת ייחוד ספציפי" ואילו בקולנוע היא מבחינה בבהירות ואף בפיוטיות מדויקת, באנונימיות ובזהות המטושטשת של החיילים, כשהסרטים "מדגישים את גוף החייל, את נוכחות המוות ואת משמעות הזמן: [...] חייל קולנועי הוא חייל מת".

אתר ההוצאה  כאן

ילנה טרטקובסקי, הבימה: המורשת הרוסית, אסף\מחזות וספרא, ת"א 2013

חוקרים מעטים בלבד התחקו אחר המורשת התיאטרונית של "הבימה" מן ההיבט הרוסי. טרטקובסקי במחקר חלוצי, מתועד לפרטיו, עוסקת בהיבטים בין-תרבותיים מרתקים ומשלבת שיטות מחקר ההולמות את תהליך היווצרות "הבימה" במוסקבה תחת השפעה רוסית מובהקת ובולטת – ולאורך ימים גם מבחינת התיאטרון העברי כולו.

אתר ההוצאה כאן

זהבה כספי, הנה ימים באים, עריכה, אסף\מחזות וספרא, ת"א 2013            

כספי מקשרת בין השואה והאוטופיה הציונית לבין חזון אחרית-הימים במחזות אפוקליפטיים בדרמה הישראלית ובביצועם הבימתי, על רקע אירועים מרכזיים בהיסטוריה היהודית והישראלית. היא חוקרת את תכניו, את מקורותיו ואת תכליתו של החזון האפוקליפטי הישראלי: בעוד מקורותיו נסמכים על טראומות השואה ועל מלחמת יום הכיפורים, תכלית ההתמודדות נועדה להמריץ פעולה פוליטית ואתית, שהיא אנטי-אפוקליפטית ביסודה. כספי מצביעה על הפער בין התוכן החורבני השלילי בהצגות לבין העלאתן במדיום חברתי חיובי במהותו וטוענת, שהצגת תיאטרון כזה הופכת מאובייקט אמנותי-אסתטי לכוח העשוי להניע פעולה אתית, וכן שהצגות אפוקליפטיות עשויות לכונן קהילה, לא רק קהל.

אתר ההוצאה כאן

דורית ירושלמי, דרך הבימוי, דביר ואוניברסיטת בן גוריון, 2013

זהו הספר העברי הראשון העוסק בבימוי תיאטרון ישראלי מבחינת חומרי התיאטרון המשמשים מושא למחקר ולאור המתודולוגיה הסוציו-אומנותית העדכנית הנקוטה בו. ירושלמי עוסקת במעמדם של הבמאים המשפיעים ביותר בתיאטרון ה"מרכזי", כסוכני תרבות התיאטרון ובעלי ההון הסימבולי. מחקרה משמעותי במיוחד בתחום ביקורת פרקטיקות הבימוי בארץ, פועלם של בימאים (הלוי, מילוא, לוין, צ'ילטון, יזרעאלי, אלוני ואחרים), וכן במאפייני התיאטרון הישראלי ובקשר בין פעילות הבימה לבין התקבלותה בקהל. האפילוג מבהיר את הישגיו האומנותיים של התיאטרון הישראלי כפרשנות היסטורית-תרבותית, כמוסד תרבותי המקיים קשרים הדוקים עם קהליו. זהו חיבור שיטתי, מתועד היטב ומעמיק בה במידה שהוא רחב. גם הביבליוגרפיה המצורפת היא הטובה ביותר בתחומה.

אתר ההוצאה כאן  סקירה על הספר כאן

חיים נגיד, הליצן בן דמות היגון, על רצינותה של הקומדיה הישראלית: נסים אלוני, חנוך לוין ומיקי גורביץ, ספרא ואסף\מחקרים, תל אביב 2013

נגיד מתמקד בנסים אלוני, חנוך לוין ומיקי גורביץ ובאמיתות החדשות שיצקו בתיאטרון הישראלי דרך התערובת הייחודית שעצבו בין טרגדיה לפארסה. הסוגה ה"רצינית-מצחיקה" – לעתים בעגמומיות מצמררת המאפיינת אותם בשילוב עם פיוט ופנטסיה ובנימה דון-קישוטית, כמשתמע מכותרת הספר...

אתר ההוצאה כאן

דפנה בן שאול, מסלולי זיק, קבוצת זיק, 2013

בספרה הכולל צילומים מרהיבים כיאות למסמך כזה, בן שאול ממפה, מתארת ומנתחת להפליא את עבודותיה של קבוצה מיוחדת במינה זו בתחום הפרפורמטיבי, המערב אמנות פלסטית מרהיבה עם חשיבה רדיקלית ומקורית ותיאטרון הממזג את המופשט עם הקונקרטי. כמי שהמקורבת לפעילותה של קבוצת זיק, בן שאול נשמרת בזהירות מופתית מהזדהות מעריצנית ואינה מוותרת על תיעוד מדויק, אובייקטיבי ומתודי על פי מיטב כללי ההיסטוריוגרפיה – הקשה במיוחד בתחום המופע

שמעון לוי, התנ"ך כתיאטרון, אסף וספרא, ת"א 2013

לראשונה נקרא כאן התנ"ך לא כספרות, לא כדרמה, לא בגלל השפעתו העצומה על ספרות המערב בכלל ועל הספרות והתיאטרון הישראליים בפרט, אלא כתיאטרון ממש. בתנ"ך, טוען המחבר, יש טקסטים רבים המזמינים העלאה על במה "כלשונם", לא רק "כרוחם". הוראות הבימוי המצויות במקרא מאפשרות פענוח בימתי המעשיר לא רק את התיאטרון, אלא מאירים גם את הטקסט המקורי באור חדש, בעיקר אך לא רק כתומכות בגישה פרו-פמיניסטית, תאורת במה המבליטה את תבונתם העמוקה של כותביו.

אתר ההוצאה כאן

ישראל המאירי, הדרמה של האחר המיתי, רסלינג 2013

המפגש עם האחר אצל עמנואל לוינס הוא רגע דרמטי תובעני בעל השלכות מוסריות ומטפיזיות. המאירי מחבר עניין זה לתפיסת לוינס את האמנות כ"צל" של המציאות, כפעילות הנעוצה במיתוס, כפעילות המעוצבת גם על הבמה. המאירי, במתודה השוואתית לעתים, מתאר את "האחר המיתי" בחמישה מחזות עבריים הנפרשים על פני מאה שנה: מעבר לגבולין של ברנר (1907), פונדק הרוחות לאלתרמן, הכלה וצייד הפרפרים של אלוני, הילד חולם מאת לוין וחברון מאת גרינברג (2007). ל"אחר" על הבמה יש אפוא תפקיד מיוחד, ממצעית, אמנותית ואתית, והמאירי מתאר ומנתח סוגיה זו בצלילות מקורית ומשכנעת.

אתר ההוצאה כאן

שרון אהרונסון-להבי, מגדר ופמיניזם בתיאטרון המודרני, רעננה: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, .2013

הספר עוסק בסגנונות בולטים בתיאטרון הפמיניסטי ובאופני ייצוג של נשים ונשיות בתיאטרון. חלקו הראשון דן בצורת הייצוג הריאליסטית מנקודת מבט פמיניסטית וממחיש כיצד דרמה בתוך מרחבים ביתיים, דמויי מציאות מאפשרת התמודדת עם דילמות אופייניות לחיי נשים. חלקו השני עוסק בהשפעת סגנון התיאטרון האפי על זרמים בתיאטרון הפמיניסטי ומראה כיצד תיאטרון המדגיש תיאטרליות חושף את מאפייני המגדר כהבניות תרבותיות. חלקו השלישי עוסק בהיתכנות של תיאטרון "נשי", ובניסיונות ליצור שפת תיאטרון פמיניסטית חלופית. לבסוף מוצג תחום המופע, שבמסגרתו אמניות-מופע מופיעות בזהותן העצמית. בספר נידונים מחזות ומופעי תיאטרון שהועלו בעולם ובישראל מאת הנריק איבסן, סוזן גלספל, רנה ירושלמי, דב מרגולין, מריה איירין פורנס, קריל צ'רצ'יל, תמר רבן ועוד.

אתר ההוצאה כאן

בן עמי פיינגולד, השואה בדרמה העברית, הקיבוץ המאוחד, 2012

המהדורה השנייה, המורחבת של ספר חשוב זה, בגלל הנושא ולא פחות בגלל הטיפול בו, מציעה מבט כפול על דרמת השואה. לצד הזדהות מובנת מאליה עם הקורבנות נמצא גם גישה ביקורתית ואף חתרנית לגבי מיקום השואה במאגר הדימויים והחוויות החברתיות-לאומיות בישראל. כחוקר מנוסה ופורה, כתיבתו של פיינגולד עתירת תובנות וצלולה.

אתר ההוצאה כאן

יעקב משען מונטיפיורי, הקומדיה דל-ארטה מארלקינו עד ימינו , הוצאת מוסד ביאליק  2011

מטרתו של ספר זה  כפולה: לתת לקומדיה דל´ארטה את הכבוד שהיא ראויה לו ולהציע מחקר מקורי מתוך זיקה להתפתחויות האחרונות בביקורת  ובכך למלא חלל בנוף התרבותי הישראלי
במחקר הזה בודק המחבר, זו אחר זו, את ההנחות בדבר מקורו של הז´אנר, את הדמויות השונות, את תולדות הלהקות העיקריות, ואת היבטי הטכניקה, ובייחוד את האלתור, שבו התייחד ונודע הז´אנר הזה.
בחלק החמישי של הספר נבדק לפרטיו גורלה של הקומדיה דל´ארטה בכמה מארצות אירופה, ובייחוד בצרפת, שבה מצא לו הז´אנר מולדת שנייה.
בדברי הסיכום יוחד העיון להשפעה של הקומדיה דל´ארטה על האמנות ועל המחשבה של העת החדשה

אתר ההוצאה כאן

בלהה פלדמן, שלוש גישות לאמנות המשחק, עריכה ומבוא, אסף\מחזות וספרא, ת"א  2011

לראשונה בעברית מציגה בלהה פלדמן, זיכרונה לברכה, מורה ותיקה ומוערכת את קורותיהם ומשנתם של שלושה מגדולי הבמאים והתיאורטיקנים של אמנות המשחק במאה העשרים: סטניסלבסקי, צ'כוב וגרוטובסקי, ופורשת מגוון עשיר של תרגילים לשימושם של מורים ותלמידים. 

אתר ההוצאה כאן

שולמית לב אלג'ם, ניצבים בקדמת הבמה, אוניברסיטת חיפה והוצאת פרדס, 2010

זהו סיפורם של שחקנים חובבים, בעיקר מזרחיים, המסופר לראשונה במתכונת מחקרית יסודית כתיאטרון שוליים פוליטי – שהיקף פעולתו והשפעתו על מבצעיו ועל קהליהם עצומה – המאיים לערער את הסדר החברתי הקיים. לב אלג'ם מנתחת את התפתחות דגם התיאטרון הקהילתי בארץ ואת האסתטיקה הפוליטית שלו.

אתר ההוצאה כאן

יצחק לאור, חנוך לוין, מונוגרפיה, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2010

לאור, סופר, משורר, מחזאי ופובליציסט, משוור בספר זה במיומנות מפליאה בין הזדהותו עם יצירותיו של לוין חברו לבין אנליזה ספרותית מדויקת, מתבוננת מרחוק. הוא מתמודד עם התיאטרון של לוין, עם תפיסתו האמנותית ובמיוחד עם הקומדיה. בלשון בהירה ואקדמית רק כפי שנחוץ באמת, הוא מציע מונוגרפיה מרתקת על מחזאי גדול.

אתר ההוצאה  כאן

חיים נגיד, בגנות האשליה, הז'אנר התיעודי בדרמה העברית, אסף וספרא, ת"א 2009

נגיד טוען למרכזיותה של הסוגה התיעודית בדרמה ובתיאטרון הישראליים-עבריים ולחשיבותה הרבה, כמותית ואיכותית, ומיטיב להוכיח זאת במגוון מנומק ומבוסס של ראיות. הסוגה התיעודית, לטענתו, לא הגיעה לסוף דרכה, על אף ששנים רבות נוצלה ככלי תעמולה פוליטי-חברתי. השפעותיה על האוואנגרד בכלל ועל התיאטרון הישראלי נובעות מהיותה אופוזיציה לריאליזם פשטני. כיום הפואטיקה האנטי-ריאליסטית של הסוגה התיעודית עשויה לשמש תחליף למערכת היוצרת העכשווית.

אתר ההוצאה כאן

גד קינר, התיאטרון הקאמרי של תל אביב (כרך ב'), התיאטרון הקאמרי, 2008

במחקרו קינר מציג, ממפה ומנתח ביסודיות ועל סמך גוף ידע רחב ומעמיק את פעילותו של התיאטרון הקאמרי בכמאה ושלושים עמודים משלו, ובתוספת חשובה ומאירה עיניים של יוצרים ואשי תיאטרון שתרמו מאמרים, כתבות ורשמים מצדם לספר הזה. הספר עתיר צילומים וכולל גם סקירה מעולה של קינר על חמישים שנותיו הראשונות של התיאטרון.

אתר ההוצאה כאן

דן אוריין, תיאטרון וחברה, האוניברסיטה הפתוחה, 2008

אוריין, שעסק בספריו הקודמים בהשתקפות מוטיבים מרכזיים של המציאות בתיאטרון ובדרמה הישראליים, מציע כאן דיון בהיבטים החברתיים של אמנויות הבמה בליווי תיעוד מתוך הצגות, רובן מרפרטואר התיאטרון בישראל. המסלול המוצע - תחילתו ברקע החברתי והתרבותי של מחזה (קונטקסט, רפרטואר, שדה, התכוונות, אינטרטקסטואליות וז'אנרים); עיקרו במרכיבי הטקסט התיאטרוני (דמויות, סוציו-נרטיב, סוציו-סמיוטיקה וסוציו-לינגוויסטיקה); וחתימתו בבחינת דרכי התקבלות של הצגות ולימוד השפעותיהן.

אתר ההוצאה כאן

שרית פוקס, נמר בוער, ידיעות אחרונות, 2008

המשפט האחרון בספר הוא "נדמה לי שהמלחמה הרגה אותו". זה נאמר באהבה רבה ובחמלה על מי שסבל מהלם קרבות ומוות. המחקר של פוקס אינו מתיימר להיות מושלם, וטוב שכך וכך מוצהר מראש. גם אלוני לא היה מקבל "מושלם" - הרי גם מדברי עצמו נהג להסתייג... נמר בוער הוא ספר חשוב וודאי אחד המרתקים שיצא לאחרונה לאור על אחד מגדולי היוצרים בתיאטרון הישראלי. המחקר המושקע בו הוא בעל ערך תיעודי ותרבותי רב. פוקס רוקמת תובנות מדויקות בכתיבה המשלבת ארוטיקה ואקדמיה, רגש עמוק ללא רגשנות. סגולה נדירה.

אתר ההוצאה כאן

אירית קדם, דרמת אמצע החיים, אסף\מחקרים + ספרא, ת"א  2008

קדם פותחת ב"אמצע החיים", מפרטת את "סף הספק והייאוש", "התעוררות הקונפליקט" ומנתחת מבחר מנומק ומעניין של יצירות על פי דמויות ודרכי אפיון, כניסות ויציאות, מוטיב הכפיל, תלבושות ותפקודיהן, שינויי תפאורה ותאורה, חפצי-מסע ועוד. היא מבחינה בין קני מידה מגדריים, ארוטיים, גילאיים וחברתיים למשבר אמצע החיים, ומתארת אותו בעיצוביו ובהתגלמויותיו במחזות. היא מתייחסת לרקע האידיאולוגי של הגיבורים במשבר ובמסע חייהם: נצרות קתולית, ספקנות חילונית וגישות גרוטסקיות, אירוניות ואבסורדיות. המחקר מתייחס לדגם הטרגדיה האריסטוטלי ומשתמש במונחיו: טעות טרגית, אחדויות חלל, זמן ועלילה, היבריס. הספר רצוף תובנות יפות על מצבם הפסיכו-פיסי הספי של גיבורי וגיבורותיה במחזות המסע, ובקשר ההדוק שיוצרת סוגת מחזות-המסע עם תובנות שנרכשו ממחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית.

אתר ההוצאה כאן

הדס עפרת, שיחות עם בובה, על תיאטרון הבובות בן זמננו, סל תרבות ארצי, ת"א 2008

"... אנו צופים בה, בבובה בת דמותנו, כמו משתהים לנוכח מראָה אשר בה משתקפים חידת חיינו, זהותנו והמערך הרגשי שלנו; מתוך המרחק האסתטי שמאפשרת הבובה אנו מתבוננים במבט אירוני, מחייכים חיוך מבויש או מלגלגים על עצמנו בקול רם"... (מדברי המחבר) ממיתוסים ומעשיות עם, מהאמנות, הספרות, התיאטרון והקולנוע מתבהר שהאדם התעניין תמיד ביצירתיותו, בתהליך יצירתו וביצירותיו. מסיפורי פינוקיו, פיגמליון, הגולם, רובוקופ ובלייד ראנר ועד בובותיו של הדס עפרת. מיעוטן ניסויים גנטיים, חלקן מעשי מיסטיקה אמנותית, רובן בובות כפפה ונפש, חוטים ונשמה, מקלות ורוח, מכונות דמויות אנוש מבד, מעץ, ומונפשות תמיד בהסבריו המדויקים, הענייניים ומעמיקים של המחבר. הוא בא מניסיון, מאהבה ומידע. הבובות שלו מדברות כמוהו שאיפה עתיקה להמשכת האני האנושי ולהרחבתו באמצעות יצור הדומה לנו אם ואיך ועד כמה שתעצבנו.

אתר ההוצאה  כאן

רינה רינה רוטלינגר-ריינר, עזות שבקדושה, כרמל, ירושלים 2007

מחקר על קבוצות נשים דתיות שהתיאטרון משמש להן אמצעי ביטוי לפיתוח מסרים דתיים, ביקורתיים למיניהם ורדיקליים, על רקע המהפכה הפמיניסטית המתרחשת בחברה הדתית בישראל על כל אגפיה 

אתר ההוצאה כאן

יפה וולמן, התיאטרון של סארטר, ייצוג האחר והאחרים בחמישה מחזות הוצאת רסלינג

בספרה "התיאטרון של סארטר" בוחנת המחברת חמישה מחזות מרכזיים של ז'אן-פול סארטר ("הזבובים", "בדלתיים סגורות", "השטן והאל הטוב", "נידוני אלטונה", "נשי טרויה" ) מפרספקטיבה אשר באה לידי ביטוי בהגותו ובנובלות שלו. בהציגם גיבורים בפעולה, מאפשרים לנו המחזות לעקוב אחר השתנות מושג ה"אחרים" לנוכח אירועי ההיסטוריה (הכיבוש הנאצי ומשטר וישי, מלחמת אלג'יר, המלחמה הקרה), אחר מעשיהם של בעלי כוח ושררה לצד אלה של נדכאים.

הבעיות הקריטיות של תקופתנו באות כאן לידי ביטוי, ומכיוון שהתיאטרון מופנה לקהל הצופים, סארטר מציג בו דרכי התמודדות עם "מצבים קיצוניים", תוך כדי קריאה למעורבות ולפעילות אקטיבית של הקהל, קריאה למעורבות פוליטית.

אתר ההוצאה כאן

מאירה שפי, צופן הדימויים , הוצאת רסלינג

צופן הדימויים נועד לאוהבי תאטרון, לחוקרי תרבות ולמתעניינים במקומו ובחשיבותו של הטקסט החזותי בעולם היצירה התאטרונית. הספר בוחן בראיה היסטורית את יעודה ומשמעותה של חזות הבמה בתאטרון המערבי – מאז ימי הרנסנס ועד למאה ה-20 – אל מול רוח התקופה בעולם משתנה. באמצעות תיאור וניתוח של התפאורות התאטרליות והטכניקות לעיצובן ולהפקתן מצביעה המחברת על יחסי הגומלין בין תפאורות הבמה לבין הסביבה התרבותית, החברתית והפוליטית שבה נוצרו לאורך התקופות.

הספר מתעד תפאורות לאורך 500 שנים ומקשרן לסביבתן; הוא מראה איך בכל תקופה השתנתה צורת התפאורה והתחלף סגנונה על פי האידאות והגישות התרבותיות והחברתיות המקובלות, תוך כדי כך שהוא מראה איך בהשתנותן הן קבעו את האופן שבו ביקשו בעלי התאטרון, כמו גם קהל הצופים, לראות את הבמה עצמה ואת דמותם עליה.

אתר ההוצאה כאן סקירה על הספר כאן

דיאגו רוטמן ,הבמה כבית ארעי, הוצאת מאגנס ירושלים 2018   

הבמה כבית ארעי עוקב אחר גלגוליהם המרתקים של צמד האמנים שמעון דז'יגאן וישראל שומאכר במשך חצי מאה: מתחילת דרכם בתאטרון היידיש האוונגרדי "אררט" בלודז' שבפולין ובתאטרון שלהם בוורשה, שבו העלו סאטירות פוליטיות נועזות וחדשניות; דרך נדודיהם בברית המועצות במלחמת העולם השנייה וניסיונם להקים מחדש את התרבות היהודית בפולין שלאחר השואה; ועד בואם לישראל, תחילה כשחקנים-אורחים ואחר כך כתושבי קבע. למרות ההגבלות על הצגות יידיש בישראל התעקשו השניים להופיע בשפתם והצליחו לתרגם את המציאות הישראלית החדשה לסאטירה אקטואלית וייחודית. בשנות החמישים מתחו מעל בימתם ביקורת פוליטית ותרבותית שלא נשמע כמותה על הבמות בעברית. אחרי שנפרדו דרכיהם, ואחרי מותו של שומאכר ב-1961, המשיך דז'יגאן להופיע לבדו ובשיתוף פעולה עם יוצרים ואמנים ישראלים עד מותו ב-1980.הספר מבוסס על הקלטות נדירות, תמלילים, תוכניות, יומנים אישיים, מכתבים, תמונות, עדויות בעל פה ומאמרי ביקורת, המצטרפים לכלל דיוקן ביקורתי ראשון של הצמד הדגול הזה. הספר בוחן גם את האמנות שלהם, את הקשר בין תאטרון לפוליטיקה ואת היחסים המורכבים בין תרבות הרוב לשפת מיעוטים.

אתר ההוצאה כאן

שקד, יובל (עורך) (2014). פנים ואופנים של מוסיקה יהודית (כינוס הרצאות מיום העיון על מוסיקה יהודית, תשע"ג). חיפה: הוצאת החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה.

מאמרים על נוהגי הזמרה בתפילות החסידים (יעקב מזור); הפיוט "לכה דודי וחקירתו הצורנית של הרונדו במאה ה-19 (אלון שב); הרמן (צבי) ברמן (1920-1845) (יובל רבין); הצורה המרובעת בלחני השירים העממיים ביידיש ובספרדית-יהודית (מיכאל לוקין); ה"טסטימוניום" (1983-1968) (יהודית כהן); הפוליטיזציה של מוסיקה פופולרית ניאו-חסידית (טניה סרמר)

אתר ההוצאה כאן

שקד, יובל (עורך) (2015). הסתגלות וסגולות במוסיקה יהודית (כינוס הרצאות מיום העיון על מוסיקה יהודית, תשע"ד). חיפה: הוצאת החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה.

מאמרים על שירי-פרפראזה בפולקלור המוסיקלי של דוברי יידיש (מיכאל לוקין); החיים החדשים של השירים מגטו לודג' (גילה פלם); המוסיקה של לואי לבנדובסקי בתפילה האשכנזית בישראל (עמליה קדם); "אתה אחד" - מלחן אשכנזי לשיר עברי ללחן ליטורגי (נעמי כהן צנטנר); "וריאציות האביב" מאת בנו בארדי והחיפוש אחר זהות מוסיקלית יהודית ביישוב ובראשית המדינה (עירית יונגרמן); מבראשית לצבי קרן- "אמר רבי יצחק" (אלונה שגיא)

אתר ההוצאה כאן

שב, אלון (עורך). (2017). תחנות ותחינות במוסיקה יהודית (כינוס הרצאות מיום העיון על מוסיקה יהודית, תשע"ה). חיפה: הוצאת החוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה.

מאמרים על היצירה "עת שערי רצון להיפתח" (עודד זהבי); פאול בן-חיים - מווריאציות למטמורפוזות (לירון גרוקביץ'); תפילת הדרך של שם-טוב לוי (מירב מירון-דבוייריס); יחיאל-מיכאל (מיכל) פרלמן (אורית פרלמן); מודאליות ותופעות מודאליות במוסיקה החסידית (יעקב מזור ואנדרה היידו)

אתר ההוצאה כאן

בין ספרי המחקר החשובים שפורסמו לאחרונה ניכרים באיכותם גם קבצי מאמרים:

זהבה כספי וגד קינר, עורכים, צפייה חוזרת, עיון מחודש במחזות מקור, אוניברסיטת בן גוריון, ב"ש 2013

אתר ההוצאה כאן

דורית ירושלמי ושמעון לוי, עריכה ומבוא, אל נא תגרשוני, עיונים חדשים בהדיבוק, אסף וספרא, 2009

אתר ההוצאה כאן

נורית יערי, על מלכים, צוענים ושחקנים, מחקרים על יצירתו של נסים אלוני, הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2005.

אתר ההוצאה כאן

יהודה ויזן (עורך), מילים, מילים, מילים, על המלט, רסלינג ת"א 2016

אתר ההוצאה כאן

אילן בר-דוד ודור ורטהיימר, עורכים, נסים אלוני, ביבליוגרפיה 1948-4014, אוניברסיטת בן גוריון בנגב 2014

אתר ההוצאה כאן